שלוש סיכות של מהדק משרדי שימשו לכריכה.  שתי סיכות נוספות הצמידו את התמונות  שתי סיכות נוספות הצמידו את הנספחים לתעודה. בסך-הכל שבע סיכות על הכריכה הפכו את התעודה, שהיא פנקס,  לאוצר בלום של מידע על העלייה לארץ בשנת 1949.

יש כאן מידע רב על ה"אקסודוס" של הבוכשטיינים בדרכם מגרמניה לארץ-ישראל.    בסך-הכל יש כאן חמש חותמות שמואל היה העולה מספר 10208  ומעל לתמונות מופיע תאריך ההגעה ארצה - 22.4.1949   באוניה "עצמאות". התעודה נרשמה כמובן על-שם הגבר. האשה והבנות הן בבחינת ניספח. מצד שמאל מופיעה החותמת של בית העולים בפרדס חנה וגם ההסבר מדוע הם נשלחו דווקא לשם.  היה זה איחוד משפחות והם נשלחו אל הגיס יהושע קרוטמן.  הסוכנות היהודית לא ידעה שיהושע כבר אינו מתגורר בבית העולים בפרדס חנה. קו אלכסוני בצבע שונה מלמד שהסוכנות היהודית גילתה באיחור שיהושע מתגורר בראשון לציון.  בדיו אדומה צרפו את העולים החדשים לקופת החולים ומספר החבר בקופה היה 45330 .   פקיד הסוכנות התלבט לגבי האיות של המקצוע  (חייט) ורשם כך שאפשר לקרוא ב-ת' ו ט' .

ב - 22.4.1949 עדיין היו ימים קרירים וספק אם שמיכה אחת לנפש הספיקה. סדין אחד לנפש לא מאפשר לכבס לעתים קרובות. יש כאן מידע שמשפחת בוכשטיין לא נהנתה יתר על המידה מפרדס חנה ועזבה לאחר חמישה חודשים. ב - 22.4.1949 הגיעה לשם וב -  19.9.1949 עברה לירושלים. חשוב לשים-לב לעובדה שהם החזירו את השמיכות והסדינים לסוכנות היהודית. ירושלים עברה תקופה קשה של מצור ונשאלת השאלה מדוע בחרו הבוכשטיינים דווקא בירושלים? בירושלים, בירת ישראל, יש דיפלומטים, ודיפלומטים זקוקים לחליפות, ועל-כן יש צורך בחיט. הם נשלחו מבית עולים פרדס חנה לבית עולים תלפיות, אבל ברור לכל שהם עברו ממעברת פרדס חנה למעברת תלפיות. בתעודות של הסוכנות היהודית נמנעו מלהשתמש במילה - מעברה.

יש כאן מידע על הרומן שנכשל בין משפ' בוכשטיין לבין קופת החולים של ההסתדרות. הסוכנות היהודית שילמה עבורם 330 מיל לשנה הראשונה, אבל הייתה זאת הלוואה, אותה צריך היה להחזיר. בהמשך נודע לקופה שששמואל הוא חיט עצמאי ועל-כן נחשב לקפיטליסט. מי שישב שנתיים וחצי בבית הסוהר בפולין על היותו קומוניסט, נחשב בירושלים לקפיטליסט. מתברר שמשך השהות של המשפחה במעברת תלפיות נמשך שלושה וחצי חודשים. החל מ - 19.9.1949 ועד ל - 4.1.1950.  הם הספיקו לבלות חורף אחד במעברה. לא רשום כמה שמיכות הם קיבלו במעברת תלפיות. במעברת פרדס חנה היה רישום קפדני יותר בנושא השמיכות. ב - 4.1.1950, בדיוק בשנה של השלג הגדול, הם "שוחררו" מהמעברה. מתלפיות אם הם נטשו את המעברה באמצע שנת הלימודים של הילדה כנראה שהם עשו את החשבון שלהם. הסוכנות היהודית העבירה אותם ל"שיכון פרטי" במושבה הגרמנית. הייתה זאת דירת חדר על הגג של רחוב המגיד 9 שהמטבח שלה שימש לשמואל כחדר עבודה, אבל בהשוואה למעברת תלפיות, זה היה שיכון פרטי.ארבעה ימים לאחר ש"שוחררו" מהמעברה, ב - 8.1.1950, הם נרשמו במשרד הרישום המחוזי. הם קיבלו עזרה כספית לצורך ס.ר. -"סידור ראשוני".

בסוף המסמך עושה הסוכנות היהודית סיכום כולל של כל הכספים שהיא השקיעה בו ושהוא חייב לה. עבור מה שאכלו במעברת פרדס חנה ובמעברת תלפיות היו חייבים, בין אם אכלו ובין אם לא אכלו. דובה עמדה בכל ארוחה בשלושה תורים שונים: למבוגרים, ילדים ותינוקות, בכדי לקבל אוכל. כל זה נרשם בסעיף "כלכלה". גם עבור הסידור הראשוני והציוד נדרשו להחזיר, וכן גם התשלום מראש עבור השנה הראשונה לקופת החולים. הפקידים רשמו את הסכומים עד למיל האחרון. הם התעלמו מכך שהמדינה החליפה את שמו של הכסף ממיל לפרוטה. דובה ושמואל הצהירו לא פעם, כמו עולים חדשים רבים אחרים: החזרנו "להם" עד המיל האחרון! או: עד לפרוטה האחרונה!